בריילובסקי נ' קבוצת אלעד בטחון בע"מ

החלטה

1.בקשת התובעות מיום 6.10.13 לחיוב המשיבה – היא הנתבעת - בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות התובעות ככל שתידחה התביעה שכנגד שהגישה כנגדן המשיבה. לאחר עיון בבקשה ובתשובה, באתי לכדי מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

2.התובעות הגישו כנגד הנתבעת תביעות לתשלום זכויות בגין עבודתן אצלה. סכומי התביעה, בערכי קרן, נעים בין 9,082 ש"ח לבין 19,021 ש"ח. הנתבעת הגישה כנגד כל אחת מהתובעות תביעה שכנגד בסך 50,000 ש"ח. לא ניתן להתעלם מכך כי בדיון המוקדם שהתקיים ביום 6.6.13 ציין בא כח הנתבעת כי -

"הנתבעת אינה פעילה כיום. היא סגורה ולא קיימת. לשאלת ביה"ד, האם לנתבעת כושר פרעון ככל שתחוייב בהליך כאן – אני משיב שלדעתי לא. עד כמה שידוע לי, לנתבעת יש חובות."

3.די בהודאתה של הנתבעת באשר למצבה הכלכלי – כפי שעולה מדברי בא כוחה בדיון – כדי לבסס את טענת התובעות בבקשתן בדבר היות הנתבעת חדלת פרעון. לא היה צורך בצירוף תצהיר לבקשת התובעות לשם הוכחת סוגיה זו, ודין טענת הנתבעת בענין זה בתשובתה להדחות. מכיוון שהנתבעת היא חברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת, נקודת המוצא הינה כי יש לחייבה בהפקדת ערובה לכיסוי הוצאות התובעות, ככל שייפסקו לתובעות הוצאות במסגרת התביעה שכנגד. נטל השכנוע לסטות מכלל זה מוטל על הנתבעת (סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט – 1999; ע"ע (ארצי) 15046-12-11 נחמני – קאנטרי פלורנס בע"מ (28.1.2013) (להלן – ענין נחמני)). בעניינו לא עמדה הנתבעת בנטל לסתור את החזקה לפיה יש לחייבה בהפקדת ערובה. ראשית, בפנינו הודאה מפורשת של הנתבעת בדבר היותה חדלת פרעון. אין כל טענה, וממילא ראיה, כי הנתבעת אינה חדלת פרעון. מכאן, שככל שתחוייב הנתבעת בהוצאות, ספק רב אם ניתן יהיה להפרע ממנה. שנית, באתי לכדי מסקנה כי אין לומר שנסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב הנתבעת בהפקדת ערובה. לא ניתן להתעלם מסכום התביעה שכנגד בסכום גבוה, שהוגש כנגד כל אחת מהתובעות. סכום התביעה שכנגד מחייב מאמץ – מבחינת התובעות – להדפה, והדבר מתבטא וודאי בהוצאות שהוצאו על ידי התובעות לשם הגנתן בהליך. אכן, יש מקום להתחשב בזכות הגישה של הנתבעת לערכאות, אלא שהתחשבות בזכות זו אין משמעה איון זכותן של התובעות להפרע את הוצאותיהן ככל שהתביעה שכנגד תידחה. הביטוי לאיזון האינטרסים האמור ימצא ביטויו בקביעת גובה הערובה, ואין מקום כי ימצא ביטויו בהפטרת הנתבעת מהפקדת ערובה כלשהי. לכך יש להוסיף כי לאור מצבה הכלכלי של הנתבעת, אין לומר כי הבקשה דנן הוגשה בחוסר תום לב או כי הוגשה רק כדי למנוע את התביעה שכנגד. לאור הודית הנתבעת בדבר היותה חדלת פרעון, אך סביר היה שתוגש הבקשה כאן במטרה למנוע מהתובעות לעמוד בפני שוקת שבורה ככל שתחוייב הנתבעת בהוצאות. אציין כי סיכויי התביעה שכנגד, לכשעצמם, אינם מהווים במקרה דנן טעם לדחית הבקשה או לקבלתה, שכן לטעמי אין לומר בשלב זה כי סיכויי התביעה שכנגד חזקים במיוחד או קלושים במיוחד (ענין נחמני, בפסקה 16 לפסק הדין).

4.לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת להפקיד בקופת בית הדין ערובה להבטחת הוצאות התובעות ככל שבמסגרת התביעה שכנגד ייפסקו לתובעות הוצאות. בגין כל אחת מהתביעות שכנגד שהוגשו, על הנתבעת להפקיד בקופת בית הדין ערבון בסך של 5,000 ש"ח, היינו סך כולל של 20,000 ש"ח. הפקדת הערבון תיעשה עד יום 29.10.13 שאם לא כן תימחקנה התביעות שכנגד ללא התראה נוספת.

5.בשל קבלת הבקשה, מן הראוי היה לחייב את הנתבעת בהוצאות הבקשה כאן. אלא שהגעתי למסקנה כי אין מקום לעשות צו להוצאות הבקשה, שכן התובעות הגישו את הבקשה דנן שלא על פי המועדים שנקצבו לכך בהחלטה מיום 31.7.13, ומבלי שהיה לאיחור זה טעם מוצדק.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה בפקס ידני לבאי כח הצדדים ותוודא עמם טלפונית קבלתה.

התיק יובא לעיוני ביום 30.10.13 לשם מעקב אחר הפקדת ערובה על ידי הנתבעת.

ניתנה היום, י"ח חשון תשע"ד, (22 אוקטובר 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.